אורי לופליאנסקי תמיד היה פורץ דרך, אדם צנוע וענו אשר ממבט ראשון נראה כמו אדם ממוצע, שאיש לא יכול להאמין שהוא זה שיפרוץ את הדרך לאחרים, אך מי שמכיר את הביוגרפיה שלו יודע, שאין הרבה דמויות כאלה בציבוריות הישראלית, אין הרבה אנשים שהצליחו לפרוץ דלתות ולעשות את זה מבלי ליצור מהומות או למצוא את עצמו נאבק מול אחרים בצורה לא יפה. הכל הוא עשה במו ידיו ודרך קסמו המיוחד.
פריצת הדרך הראשונה שלו היתה כשהקים את ארגון יד שרה, ארגון אשר מספק אמצעי עזר רפואיים לאנשים אשר אין באפשרותם לרכוש אמצעים אלו. הוא הקים את הארגון בשנות השבעים, שאיש לא חשב על זה. היו אז ארגונים ועמותות בתחומים שונים אך לא בתחום שהוא לכאורה מיועד לקהל ספציפי, אך כשחושבים על זה, הוא מיועד לכולנו. הרי מי מאיתנו לא מטפל באנשים מבוגרים שזקוקים למקל הליכה או כסא גלגלים, מי מאיתנו לא יכול למצוא את עצמו יום אחד נזקק למכשירי עזר רפואיים לשמיעה או ראייה ואחרים.
הארגון שאורי לופליאנסקי הקים, מאפשר לכל אחד ליהנות מאמצעי עזר שכאלה, בכל הארץ, בכל המגזרים. הארגון זכה להצלחה עצומה לא רק בקרב הציבור אלא גם בקרב הממסד, אשר העניק לו פרסים רבים, ובצדק, כולל פרס ישראל.
פריצת הדרך השנייה והמשמעותית היתה כשנבחר בשנת 2003 להיות ראש עיירת ירושלים ובכך הפך להיות ראש העיר החרדי הראשון של בירת ישראל. בתחילה הוא החליף את אהוד אולמרט שעזב את התפקיד לטובת תפקיד בממשלה ולאחר מכן הוא ניצח את ניר ברקת בבחירות. אף על פי שהיה לראש עיר חרדי, הרי שהעיר בתקופתו לא השתנתה, והסטטוס קוו בעיר נשמר. יתרה מזו, הוא נקט בשורה של צעדים אשר עוררו עליו דווקא את כעסם של אלה אשר תמכו ובחרו בו, למשל, כשהשתתף באופן פעיל באירועים ממלכתיים.
צריך לומר התנהגותו ודרך עבודתו, היו למשהו שגם יריביו התקשו לעמוד מולו, וזה סוד קסמו של אורי לופוליאנסקי.