קייטנה טובה היא לא “לעבור את היום”. היא הופכת את היום לסיפור שילדים מספרים בבית בלי שנשאלו, עם פירוט מוגזם, קולות רקע ודרמה קטנה (בקטע

אם יש משהו שמצליח להפוך התרגשות לפני חופשה לרגע של “רגע… מה אני עושה עכשיו?” — זה הקטע של הביטוח. כולם אומרים שצריך, אף אחד

יש אנשים שמתייחסים לכסף כמו למזג אוויר: “יהיה מה שיהיה”. ויש אנשים שמתייחסים אליו כמו לפרויקט: עם יעד, תאריך, מדדים ותוכנית. נחשו מי בדרך כלל

בוקר בים המלח הוא סוג של טריק: אתה קם, מסתכל החוצה, ובמקום “עוד יום רגיל” אתה מקבל נוף שנראה כאילו מישהו הגזים בפוטושופ. האוויר יבש

לפעמים כל מה שחסר בבית זה לא עוד רהיט, אלא החלטה אחת או שתיים שמסדרות את התחושה. זה כמו לשים שיר טוב ברקע: שום דבר

איטום לגג ולמרפסת נשמע כמו עוד משימה ברשימת “דברים שנטפל בהם מתישהו”, עד שמגיע הגשם הראשון והבית מחליט לשלוח הודעה דרך התקרה. החדשות הטובות: אפשר

יש רגע כזה, קטן אבל מחשמל: אתה פותח קובץ, קורא שורה-שתיים, ואיכשהו ברור לך שיש כאן ספר. לא “אולי”. לא “יום אחד”. ספר. ואז מגיע

יש רגע כזה, באמצע הלילה או אחרי אימון של חברים, שאתה אומר לעצמך: “יאללה, מתי אני כבר חוזר לשחק כמו פעם?” ואז מגיע החלק המעניין