בחברה המודרנית, עדיין קיים מיתוס עיקש ומושרש היטב: גברים תמיד רוצים סקס. לפי התפיסה הרווחת הזו, הגבר הוא הצד היוזם, המעוניין והמוכן לפעולה בכל רגע

יש משהו כמעט קסום ברגע הזה שבו האורחים נכנסים, עוד לפני שאמרו “מה נשמע”, וכבר העיניים שלהם קולטות שולחן אירוח שנראה כמו הזמנה לחופשה קצרה.

יש רגע כזה שכל מי שמנהל עסק, קליניקה, סטודיו, מרפאה, סלון, משרד שירות או אפילו מפעל עם פגישות ספקים מכיר: היומן נראה מפוצץ, הצוות מתכונן,

יש שני סוגי אנשים בעולם: אלה שמגלים שיש בעיית מים רק כשאין זרם במקלחת, ואלה שחיים בהכחשה עד שהברז נשמע כמו תזמורת כלי נשיפה. אם

קייטנה טובה היא לא “לעבור את היום”. היא הופכת את היום לסיפור שילדים מספרים בבית בלי שנשאלו, עם פירוט מוגזם, קולות רקע ודרמה קטנה (בקטע

אם יש משהו שמצליח להפוך התרגשות לפני חופשה לרגע של “רגע… מה אני עושה עכשיו?” — זה הקטע של הביטוח. כולם אומרים שצריך, אף אחד

יש אנשים שמתייחסים לכסף כמו למזג אוויר: “יהיה מה שיהיה”. ויש אנשים שמתייחסים אליו כמו לפרויקט: עם יעד, תאריך, מדדים ותוכנית. נחשו מי בדרך כלל