כשממשלת ישראל אישרה את תוכנית מתאר 38, מה שכולנו מכירים בשם תמ"א 38, היא הניחה שהתוכנית כשלעצמה תעודד דיירים וקבלנים לבצע אותה. הרי מדובר בתוכנית שנועדה לחזק מבנים ישנים אשר בעת רעידת אדמה עלולים לקרוס. סביר להניח שאף אחד לא רוצה להיות במצב כזה.
אך הכלל הידוע אומר, ככל שהבעיה רחוקה יותר ואיננה מוחשית, כך מרבית האנשים מדחיקים או מתכחשים אליה, בוודאי אם מדובר בבעיה שהפתרון עבורה עולה לא מעט כסף ודורש תנאי הסתגלות מיוחדים. לכן המדינה יוצרת מנופי עידוד שונים במטרה למשוך אנשים לבצע פעולות, שגם אם הן לטובתם, עדיין הם לא ממהרים לעשות אותן, אך זה הכרחי שיבצעו. לכן בשנת 2010 היא הוסיפה את תיקון 2 לחוק תמ"א 38.
תיקון זה מעניק לדיירים זכויות בנייה נוספות, ובכך כשקבלן מבצע פרויקט תמ"א 38 במבנה שלהם, הרי שהוא יכול להציע להם להוסיף חלק מסוים לדירה שלהם וכן לקבל עוד זכויות על שטחים משותפים. בכך הוא מעודד אותם להסכים לפרויקט שכזה, שהוא איננו פשוט, איננו זול ודורש זמן.
אותן זכויות בנייה שהדיירים מקבלים, מאפשרות להן לא רק ליהנות מדירה גדולה יותר, אלא גם מאפשרות להגדיל את ערך הנכס. הרי ברור מאליו שאם הדירה היא יותר גדולה בשטחה מצד אחד, ומצד שני מדובר על בנייה שעבר חידוש ושדרוג, כולל כל מה שקשור בפרויקט, החל מחנייה, קומות נוספות (לעיתים עם מחסנים לדיירים), מעליות, וכן חדרי ממ"ד בדירות, הרי שערך הדירה יעלה וכל זה בקיזוזים שונים, הרי שהדייר ירוויח הרבה יותר ממה שהיה מרוויח אילו הדירה לא היתה עוברת פרויקט שכזה.
צריך להדגיש נקודה נוספת, תיקון 2 גם עוזר לקבלנים, מאחר והוא למעשה מאפשר להם לבצע פינוי בינוי מבלי להיכנס לשאלות ולדיונים עם דיירים סרבניים, התיקון מקל ברמה ניכרת על האפשרות להרוס את הבניין ולהקים אותו מחדש על פי כללי התוכנית, כך שהדיירים ייהנו מדירות חדשות לגמרי, בניין חדש, מבלי שיהיה צורך להיכנס לדיון מול אלה שאינם מוכנים לבצע את התוכנית.