הר סיני בכתבי הקבלה
ידוע שלדעת רש"י משה רבינו עלה להר סיני שלוש פעמים מו' סיון עד יז בתמוז, מי"ח בתמוז עד כ"ח באב ומכ"ט באב עד יום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח על חטא העגל ונתן פעם שנייה שני לוחות הברית. ועל זה יש לשאול קושיה ממה שכתוב בפרשת "כי תשא", דהיינו נאמר שם, שכאשר משה ירד מן ההר פעם ראשונה ושבר את הלוחות, הוא לקח את אהלו "ונטה-לו מחוץ למחנה הרחק מן-המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל-אהל מועד אשר מחוץ למחנה. והיה כצאת משה אל-האהל יקומו כל-העם ונצבו פתח אהלו והביטו אחרי משה עד- באו האהלה" (שמות לג, ז-ח). להרחבת בלימוד בכתבי אשלג כנסו לאתר סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית.
אם כן נשאלת השאלה על איזו תקופה אומר הכתוב? אם לפני עליתו להר, אז לא הייתה סיבה להוציא אהל מן המחנה. ואם אחרי ירידתו ביום הכיפורים אז הקב"ה התרצה לתפילתן של משה וסלח על חטא העגל וצוה לו לבנות משכן, שבאמת נקרא אהל מועד, ואילו אהלו של משה היה כעין משכן של עתיד. לפיכך יש לומר שלאחר חטא העגל משה לא עלה להר, אלא התפלל באהלו מחוץ למחנה ארבעים יום וארבעים לילה, ובסוף תקופה הזאת הקב"ה אמר לו לפסול לוחות האבן כראשונים.
אוהל מועד בפנימיות התורה כמשכן ה'
ועל תקופה הזאת נאמר בספר "דברים": "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום וארבעים הלילה אשר התנפלתי כי-אמר ה' להשמיד אתכם"(דב' ט, כה). וכאן לא נאמר שמשה עלה להר, אלא "התנפלתי" – וזה בעניין תפילות, אורך התקופה ואי אכילה. ועוד יש להוסיף שללא הזמנה של מעלה אפילו משה לא היה יכול לעלות להר. ובהמשך פרשת "עקב" הכתוב אומר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל-לך שני-לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה"(דב' י, א). למאמרי קבלה נוספים לחצו כאן.
וכאן, בניגוד לפעם קודמת נאמר לעלות להר. על כן יש לומר שמשה עלה להר סיני פעמים מו' סיון עד י"ז תמוז ומכ"ט אב עד ים הכיפורים, ובאמצע שני זמנים הללו הוא התפלל ארבעים יום ולילה באהלו, שהיה מחוץ למחנה. ובזה כל הכתובים באים למקומם.