אתם מכירים אותו, נתקלים בו על בסיס יומיומי, אבל בוודאי לא יוצא לכם לתהות הרבה כיצד הוא עובד. הברקוד: מעין סימן מוזר של קווים שחורים ולבנים המופיע כמעט על כל מוצר בסופרמרקט, פרט לאלה שלא מגיעים באריזה, כגון פירות וירקות. אולם אם חושבים על זה, מדובר בסוג של פלא טכנולוגי: הסימן הזה מאפשר לקופאית, בסריקה מהירה וקצרה שבסופה צפצוף מוכר, לדעת בדיוק כמה עולה המוצר. אז איך זה עובד בעצם?
הכירו את הברקוד
הברקוד פותח בשנת 1971 על ידי חברה שכולנו מכירים מתחום המחשבים, IBM, ומאז הוא תורם רבות לייעולו של תהליך המכירה, ובשל המהירות בה נקראים המוצרים על ידי המחשב – גם לצמצום התורים בקופות.
על אף שבמבט חטוף נדמה כי כל הברקודים נראים אותו דבר, הרי שכל אחד מהם ייחודי למוצר שעליו הוא מתנוסס. לקווים האנכיים השחורים המופיעים עליו יש עובי שונה וביניהם, מה שנראה כמו קווים לבנים הוא למעשה רווחים שונים.
עם הגיעכם לקופה, הקופאית לוקחת כל מוצר ומעבירה אותו מול קורא ברקודים, אשר סורק את הקווים השחורים והאיזורים הלבנים. במרכז הברקוד נמצא המידע החשוב אודות המוצר, דהיינו "זהותו", כגון האם זהו קוטג' או גבינה, כמה אחוזי שומן וכמובן המחיר. כמו כן ניתן במקרים מסוימים לדעת מאיזו מדינה הגיע המוצר ואף מי היצרן שלה.
בקצה הברקוד קיימת סדרת קווים שמטרתה לשמש כבקרה, כלומר לאמת כי הנתון שנקרא הוא נכון. הצפצוף המוכר שנשמע לאחר סריקת כל מוצר הוא למעשה אישור שמתקבל כי הסריקה אומתה.
בנוסף, אולי שמתם לב כי הקופאית תמיד מפנה את הברקוד לעבר הסורק, אולם לא מקפידה על למעלה/למטה וימינה/שמאלה – זאת משום שהטכנולוגיה של קווי הבקרה מאפשרת לקורא הברקודים לקרוא את הקווים מכל כיוון.
לראות את האור בקצה הקופה
קורא הברקודים אשר מחובר לקופה כולל מד אור מדויק. כאשר הוא קורא את הברקוד, הוא למעשה שולח אליו קרני אור ומודד כמה ממנו מתקבל בחזרה. מאחר וכמות האור שמחזירים הצבעים השונים של הברקוד היא שונה, מד האור מתרגם את כמויות האור לנתונים דיגיטליים ומשם למספרים.
במילים אחרות, באמצעות מדידת האור המוחזר מן הקווים השונים של הברקוד, המחשב יכול להבין באיזה מוצר מדובר, ומכאן להסיק את מחירו כפי שהוקלד למחשב מבעוד מועד על ידי צוות הסופרמרקט.
נו, נכון שחוויית הקניות בסופר כבר לא תהיה אותו דבר?