כדי להכין קססה טובה צריך גריינדר טוב. כמו קפה… אם אין מטחנה טובה אין ארומה, חומר משובח מתבזבז, המרקם לא אחיד ולא אוורירי ונו בקיצור – פרש. האיכות של מה שתכינו תלויה במטחנה/ מגרסה/ גריינדר. הגריינדר הוא אביזר חובה לכל מעשן/מאדה/מגלגל/שואף והוא אחד מצלעות השילוש הקדוש: חומר טוב, נייר גלגול / וופורייזר והמחבר ביניהם הגריינדר. אביזר עישון של נגעת נסעת.
אז מה הקטע בגריינדר?
הגריינדר (המקססה) הופך את חווית הקיסוס לפשוטה, נוחה, חסכונית ונכונה. יעיל, מהיר וקל- כל מה שמעשן קבוע מבקש. הגריינדר גם חוסך בכסף, זמן ועצבים. אפשר להכין קססה בגזירת מספריים על נייר, אפשר. אולי בבאנגים זה עובר אבל לא ממש בג'וינטים.. כדי למנוע מצב שהחומר לא נשרף כמו שצריך או מצב של ג'וינט שנשרף רק בצד אחד בעוד הצד השני עומד על תילו, על הקססה להיות אחידה וחלקה יחסית. בנוסף, קיסוס במספריים מותיר כתמים יקרים וטעימים שנשארים על הדף. לא חבל?
במקרה של וופורייזר (מכשיר אידוי) זה אפילו עוד יותר חשוב. תחשבו על סלט עלים לעומת סלט קצוץ. עלים גדולים שאינם קצוצים חוסמים אוויר, ובוופורייזר זה מתכון בדוק לחסימת אוויר שתוביל לכך שלא יהיו אדים. פול גז בניוטרל. מצד שני גם לטחון את החומר יותר מידי עד שהוא הופך לאבקה זה בעייתי כי קיצוץ דק יכול לסתום את תא המילוי בוופורייזר. אז בעצם הגריינדר מתווך בין שני המצבים ויוצר קססה אחידה ואוורירית במידה הרצויה.
אז אין ספק שכל המעשנים לסוגיהם חייבים גריינדר. עכשיו, כמו בכל שוק, יש צבעוניים או אלגנטיים, פשוטים או מורכבים, זולים או יקרים. מגוון הגריינדרים רחב ידיים והמבחר עצום. מה שבטוח הוא שגריינדר זול פוגם ומבזבז חומר משובח, בדומה לקפה קולומביאני יקר הנטחן במטחנת תבלינים ידנית מפלסטיק. ביג נו נו.
אז הנה מדריך מקוצר למה יש ומה כדאי.
– קל לתפעול וקל משקל. חפשו גריינדר במשקל קל שקל לתפעל אותו, וכזה שיהיה עמיד לאורך זמן בתחזוקה קלה. גריינדר מאלומיניום עונה על כך. שני סיבובים והקססה מוכנה. במטחנה יש שיני חיתוך (פיסות ברזל שנמצאות על המכסה והחלק הקוסס הנגדי) שהצורה והמיקום שלהם משפיעים על קלות השימוש בגריינדר ואיכות הקיצוץ. השיניים צריכות להיות מפוזרות באופן אחיד ורצוי שתהיינה כמה שיותר משוננות. אז תחשבו על מקססה שבה יש סכינים מתפצלות על כל שן חיתוך…. מקססת טורבו.
– גודל ומספר תאים או איפה מוצאים את ה keef כיף
ברוב הגריינדרים ממתכת יש רשת דקה בתחתית התא בו החומר נגרס, רשת שמסננת טריכומות או keef שבטעות מכנים אותם "אבקנים" (שאינם טריכומות). בכל קסיסה הטריכומות שנמצאות על פרחי הקאנביס נאספות לתא התחתון, וככל שהחורים ברשת גדולים יותר יהיו יותר טריכומות בתא האיסוף. ואז, פתאום מגלים בוף קטן ומפתיע לאחר תקופת קיסוס קלה. אז בעזרת הרשת הזו גם חוסכים כסף וגם מנצלים במירבי את החומר.
הגריינדרים נבדלים במספר התאים שלהם ובחומר ממנו הם עשויים. יש חשיבות לאיכות החומר ממנה הגריינדר עשוי. פלסטיק או אלומיניום.
הגריינדרים מפלסטיק הם הפשוטים יותר, מאוד נפוצים, קלים ונוחים כשהמומלץ מביניהם הוא הגרמני הכתום של חברת סטורז ביקל. ממוקד וחד. אבל אין בו שכבה לאיסוף /אחסון ואין קיף כיף. בנוסף, הוא שביר, פחות קל לניקוי ופחות חסכוני.
גריינדר אלומיניום מכיל שני תאים ומעלה כולל שכבת אחסון ואיסוף של הטריכומות. כמה שיותר גבוה ( 4 חלקים ומעלה) יותר איכותי וכך מקבלים גם Keef וגם כיף. הם יקרים יותר אבל לאורך זמן חוסכים בכסף, מנצלים באופן מירבי את החומר וחווית העישון היא ברמה אחרת לגמרי.
הגריינדרים מהמומלצים שבשוק עשויים עשוי אלומיניום איכותי, קל מאוד וחזק מאפשר תחזוקה נוחה, בעל 4 קומות ו4 להבים מתפצלים על כל שן בגריינדר כך שהחיתוך מהיר מאוד.