בעבר בכל בית יהודי היו כלי כסף כמו פמוטים, קומקומים, סכו"ם מגשים ועוד. לא היתה כלה שהגיעה לבית בעלה מבלי שהוריה ציידו אותה בכלי כסף. מרבית העולים שהגיעו ארצה בתחילת שנות המאה ה-20 הביאו איתם את כלי הכסף אבל כחלוצים לא היה להם שימוש ממשי והם עברו איתם ממקום מגורים אחד' לשני. עם השנים נכנסו חומרי גלם נוספים לכלי הבית וכלי הכסף אוחסנו ונשמרו בארון. גם בתקופת השואה הצליחו חלק מהיהודים לעבור ולשמור על כלי הכסף שלהם. רבים הגיעו ארצה שבידם אותם כלי כסף שהצליחו להחביא מהנאצים. מעבר להברקה וניקיון לא היו להם שימושים.
עם השנים נפטרו מחזיקי כלי הכסף והם הועברו בירושה לבני משפחתם. חלק לא ידעו להעריך מה יש להם ביד. אחרים, כדי למנוע מריבות בין בני המשפחה, החליטו למכור אותם וחלק אחר החליט לממש את ערכם כדי לרכוש דברים שנחוצים להם.
מי קונה כלי כסף?
רוב קוני כלי הכסף הם סוחרים בתחום שמוכרים אותם לאספנים או למי שמחפש כלים איכותיים. ישנן חנויות רבות העוסקות בסחר בכלי כסף וניתן למכור להם את הפריטים תמורת מזומן. קונה כלי כסף יודעים בדיוק את ערכו של כל כלי. מחירם יכול להגיע לכספים רבים בעיקר בגלל שהם כבדים.
כמו על זהב כך גם על הכסף יש חותמת זיהוי. לא כל מה שצבעו כסף הוא אכן מתכת כסף ולכן יש לפריטים תג זיהוי. כל קונה כלי כסף מכיר ויודע איך לזהות מה אמתי ומה מזויף.
איפה אפשר לקנות כלי כסף?
אפשר לרכוש כלי כסף בחנויות, אצל קוני כלי כסף. גם שוק תכשיטי כסף הוא שוק פעיל. יש אנשים רבים המעדיפים לקנות תכשיטים מכסף ולא מזהב צהוב. יש המוכרים תכשיטי כסף שירשו. בין התכשיטים הרבים אפשר למצוא תכשיטים של נשות תימן. נשים אלו נהגו להתהדר בתכשיטי כסף, גדולים וכבדים וכל מה שמוכר תכשיט כזה יכול לקבל עבורו סכום נכבד כי הוא נמכר על פי משקלו ולא בהכרח על פי העיצוב או הגיל.